<h1>העיטור אות ה' הודאה</h1>
<h2>דף מ.</h2>
תניא (סנהדרין ל'.) לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחא אומר אפילו בזה אחר זה. וקימא לן כרבי יהושע בן קרחא. ובין הודאה אחר הלואה ובין הלואה אחר הודאה ובין הודאה אחר הודאה ובין הלואה אחר הלואה מצטרפין. והודאה אחר הודאה אף על גב דלא אמר בהאי מנה דאודינא לך קמי פלוני מודינא לך השתא מצטרפין. שמע מינה דהודאה קמי עד אחד הודאה היא דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה. והא דאמרינן (ב"ב מ'.) הודאה בפני שנים לאו למימרא דלא מקיימא מילתא אלא בשנים אלא הא קא משמע לן אף על גב דבפני שנים אין כותבין עד דאמר כתובו. ואי אמר כתובו כותבין אפילו בעד אחד.
כתב בכך וכך בשבת איך אמר לנא פלני הוו עלי עדים וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואודיתי קדמיכון ואתון תהוון עלי סהדי דאית ליה לפלני כך וכך דינרין גבאי ואינון עלי ברשו ואנא פרענא להון עד זמן פלני ומדאודי פלני דנן קדמנא להלין זוזי ואמר לנא כתובו וחתומו כתבנא וחתמנא ויהיבנא ליה לפלני למהוי בידיה לזכו. ואם היא הודאה בבית דין כותב במותב תלתא כחדא הוינא וקבענא דוכתא ואמר לנא פלני הוו עלי דייני וכתובו וחתומו וכו'.
וקנין בפני שנים נמי דקאמר לאו דלא מיקיים אלא בפני שנים אלא אשמועינן דאין צריך לומר כתובו. והכי מסתברא מדגרסינן (ב"מ מ"ו.) בפרק הזהב גבי היה עומד בגורן וליקנינהו ניהליה בחליפין ודחיק ליה בגברא ערטילאי ולישני ליה דלית ליה סהדי שמע מינה דאף על גב דליכא סהדי מהני קנין דלא איברי סהדי אלא לשקרי. ואיכא דדייק ממתניתין (סנהדרין כ"ט.) דאמרינן אם אמר הוא אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו ונקיט רישא לישנא דחד וסיפא לישנא דתרי שמע מינה דהודאה בעד אחד לאו כלום היא. ולא נהירא לן. וכתב רבינו אפרים הודאת בעל דין כמאה עדים הני מילי דאודי דאית ליה ממונא גביה אי נמי אפילו אודי דמחל ליה בין דידיה לדידיה בלא סהדי ממונא דאית ליה גביה מחול. אבל היכא דאודי ראובן לשמעון דקנה בין דידיה לדידיה או בפני עד אחד אשכחן לגאון דמחייב דלא איברי סהדי אלא לשקרי ולא מצי למהדר ביה. והיכא דטעין לוה וכפר מחייב שבועה. וגאון אחר אמר דלא מהני כלום אפילו בעד אחד ואפילו הוא מודה יכול לבטל וכל שכן אם אינו מודה. ואשכחן לרבינו יצחק דסבירא ליה כמאן דאמר מהני וחייב שבועה על כפירתו. וקשיא לן טובא ולא אתברר לן טעמא דידיה. ואסיקנא דכל קנין והודאה בפני עד אחד לא מהני ומאן דאמר מהני טועה הוא. ואנן כתבינן מאי דסבירא לן וכן דעת רב יצחק אלפס.
<h2>דף קמט.</h2>
והא דאמרינן (ב"ב מ'.) הודאה בפני שנים לא שנא אודי במידי דמחייב בה ולא שנא אודי במידי דלא מחייב אלא דיהיב ליה במתנה הוה ליה כמאן דאמר נתתי שדה פלנית לפלני וקנה (גיטין מ':) כההיא דכתובות (ק"א:) חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב. וכגון הא דאיסור (ב"ב קמ"ט.) דאמרינן ולודי איסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא. וכן דעת הגאון שכתב הודאה באחד משאר הקנאות. ומסתברא דהודאה לא מהניא אלא בשכיב מרע כגון הא דאיסור משום דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. ודמי לנתתי שדה פלנית לפלני דאמרינן התם וכולן בשטר. ואם משום הא דכתובות התם בשטר הוא אבל מידי דידעינן דלאו דידיה דמקבל הוא אלא דנותן היכי מצי למימר לאו דידי הוא אלא לפלני הוא הא כולי עלמא ידעי דשקרא קאמר ומצי למימר משטה אני בך. ותו לתנייה גבי שאר הקנאות. ועוד דהודאה דאיסור לאו הודאה דהשתא היא אלא דקא מודי דהלין זוזי בעדנא דאפקיד דרב מרי הוו דאקנינהו ניהליה מעיקרא מקמי דליתו לידיה. אי נמי רב מרי בריה אפקידינון לאבוה. דאי לא תימא הכי בקידושין (כ"ו:) גבי מרוני דפריך וליקנינהו ניהליה בחליפין ולזכינהו ניהליה באגב לפרוך וליקנינהו ניהליה באודיתא שמע מינה דלא מהניא אודיתא אלא בשכיב מרע לרבנן אבל בבריא לרבנן אי נמי בשכיב מרע לרבי אלעזר (ב"ב קנ"ו.) דלא סבירא ליה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו לא מהני אודיתא וכל שכן חוב שיש לו ביד אחרים דלא מהני אודיתא כדכתבינן במאמר קנין מההיא דגרסינן בפרק מי שמת (ב"ב קמ"ז:) מילתא דאיתה בבריא איתה בשכיב מרע מילתא דליתה בבריא ליתה בשכיב מרע. ואית דמפרשי שכיב מרע שהודה (ב"ב קע"ה.) לענין חזרה אם יכול לחזור בהודאתו ואסיקנא דאינו יכול לחזור.
כתב בכך וכך בשבת איך אמר לנא פלני הוו עלי עדים וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואודיתי קדמיכון ואתון תהוון עלי סהדי דאית ליה לפלני כך וכך דינרין גבאי ואינון עלי ברשו ואנא פרענא להון עד זמן פלני ומדאודי פלני דנן קדמנא להלין זוזי ואמר לנא כתובו וחתומו כתבנא וחתמנא ויהיבנא ליה לפלני למהוי בידיה לזכו. ואם היא הודאה בבית דין כותב במותב תלתא כחדא הוינא וקבענא דוכתא ואמר לנא פלני הוו עלי דייני וכתובו וחתומו וכו'.
<h2>דף קעה.</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט שכיב מרע שהודה מהו, צריך לומר כתובו או אין צריך לומר כתובו צריך לומר אתם עדי או א"צ וכו', הדר פשטה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. והלכך א"צ לומר כתובו ולא אתם עדי.
